ארה"ב: יותר ויותר רופאים אומרים "לא, תודה!" ליום עבודה שאינו נגמר

כאשר הרופאים בישראל יוצאים למאבק לשיפור בתנאי עבודתם ושכרם - שנדרש גם לטובת הפאציינטים – כדאי לקרוא את הכתבה הבאה, שפורסמה לאחרונה ב"ניו-יורק טיימס". במובנים רבים יש בה כדי לשקף את המצב אליו עשויה להגיע הרפואה בישראל על רקע העומסים הגדולים המוטלים על הרופאים והמחסור ברופאים.

הכתבה מתמקדת בסיפורה של רופאה צעירה, ד"ר קיית' דיוואר, בת 31, אם לתאומים שחזרה לעבודתה ששה שבועות בלבד לאחר שנולדו. דיוואר היא דור שלישי של רופאים ובניגוד לסבה, כיום בן 90, שפתח את המרפאה הפרטית שלו לפני 67 שנים, ואביה בן ה-61 – החליטה ד"ר דיוואר להיות רופאה-שכירה בחדר מיון של בית-חולים ציבורי המרוחק כשעתיים נסיעה מביתה. היא העדיפה מישרה של 36 שעות שבועיות בלבד, תמורת שכר נמוך מזה שציפה לה כרופאה עצמאית - כמחצית מזה שהיתה יכולה להרוויח אילו הלכה בדרכי סבה ואביה.

ד"ר קיית דיוואר, נכתב ב"ניו יורק טיימס" מייצגת דור חדש של רופאים צעירים. במשך עשורים רבים רופאים בארה"ב עבדו יומם ולילה, נהנו מהכנסה נאה, אבל לעתים רחוקות ראו את בני משפחתם או חבריהם. בנוסף, ד"ר דיוואר לא רצתה לעסוק בחולים הכרוניים, עם הסוכרת או הכולסטרול הגבוה, שגזלו חלק ניכר מיום העבודה השגרתי של סבה או אביה, כי זה שיעמם אותה, כך אמרה.

רופאים צעירים רבים, כך על פי הניו יורק טיימס, מעדיפים כיום עבודה כשכירים, לעיתים במשרה חלקית תמורת שכר נמוך משמעותית – ובלבד שלא יהיו עוד 'כבולים' לביפרים וקריאות טלפוניות מהחולים בלילות, בסופי שבוע או בחגים. באופן מטאפורי ניתן לומר כי הרפואה בארה"ב הופכת יותר ויותר ממקצוע של אינדיבידואליסטים, למקצוע של צוותים, כמו קבוצת ספורט. הרופאים של היום רוצים יותר שליטה על החיים הפרטיים שלהם.

לכתבה המלאה ב"ניו-יורק טיימס"