מגזין

ד"ר נס: דיוקנו של חתן פרס נובל לשלום

ד"ר דניס מוקנגר מוקווג'י, הגינקולוג הנערץ על העם בקונגו, נאלץ להתגורר ולעבוד כאסיר בבית החולים שאותו הקים ובו הוא מטפל בפצועי המלחמה ובקורבנות מסעות האונס האכזריים

Denis Mukwege Right Livelihood Award 2013 Stockholm. Picture Wolfgang Schmidt

הוא גבה קומה ומרשים מאוד, פניו מרובעות ואנשים שפגשו אותו מרבים להחמיא לו: צנוע וענו, אדיב, נדיב ומתחשב, נעים הליכות, ולא אחת נראה שקוע במחשבות ומהורהר. הוא נוהג בדרך כלל ללוות כל אורח בסיום ביקור בבית החולים שהקים, צועד עימו לאורך מסדרון ארוך שעלול להיות מחניק כי לעתים מאווררי התקרה אינם פועלים בגלל הפסקת חשמל. בחוץ, הוא מפנה את תשומת לב אורחו לגבעות המוריקות מסביב: "פעם היו שם הרבה מאוד גורילות נחמדות, כיום תפסו את מקומן חיות אדם, פראיות, אכזריות".

זהו ד"ר דניס מוקנגר מוקווג'י (Mukwege) – גינקולוג, כירורג, המכונה בארצו - הרפובליקה הדמוקרטית קונגו (DRC) - "דוקטור נס". בחודש שעבר הוכרז כחתן פרס נובל לשלום לשנת 2018, יחד עם העיראקית-יזידית נאדיה מוראד, שהיתה "שפחת מין" שבויה בידי דאע"ש. ב-10 בדצמבר כך על פי המסורת, בטקס שייערך באולם בית העירייה באוסלו, יקבל את הפרס רב היוקרה. ב-117 שנות פרס נובל הוענק הפרס לשלום רק 98 פעמים וב-27 מהן ניתן לארגונים.

ד"ר מוקווג'י, בן 63, יהיה הרופא השלישי בתולדות הנובל לשלום. קדמו לו: הלורד ד"ר ג'ון בויד-אור מבריטניה, רופא, ביולוג ופוליטיקאי שהתכבד בפרס ב-1949 על מחקריו במדעי התזונה (הנושא: "תת תזונה") וכמנכ"ל הראשון של ארגון המזון של האו"ם שפעל לאחר מלחמת העולם השנייה. ב-1952 קיבל את הפרס ד"ר אלברט שוויצר, הרופא שהקים את בית החולים "למברנה" בגבון, במערב אפריקה המשוונית, וטיפל בו במאות חולי צרעת ומחלת השינה.

אלא שד"ר מוקווג'י טיפל וביצע ניתוחים משקמים ביותר מ-50 אלף נשים, על פי הערכה, קורבנות מסעות האונס האכזריים בקונגו, שהוגדרה באו"ם "בירת האונס העולמי". מורדים ומיליציות חמושות הפכו את האונס לנשק בקרבות העקובים מדם ובמסעות הרצח שלהם.

"ד"ר מוקווג'י יצא בביקורת פומבית כנגד ממשלת ארצו על הימנעותה מהעמדה לדין של מבצעי האונס. במעשיו הוא העניק השראה ואומץ לרופאים ורופאות להמשיך לעמוד לצד מטופלותיהם, גם מעבר לחדרי הניתוח והטיפול הרפואי"

ב-18 השנים האחרונות מנהל ד"ר מוקווג'י, הנערץ על העם בקונגו אבל שנוא על הממשלה, את בית החולים Panzi  שאת הקמתו יזם יחד עם הכנסיה הפרסביטריאנית בעיר בוקאבו, בירת האזור הסוער ביותר במדינה שסועת הקרבות וגם אזור עשיר בזהב, במינרלים ובמתכות יקרות ערך אחרות. לא אחת ביצע עשרה ניתוחים ביום בנשים שנאנסו והיו על סף מוות. היה צורך לתקן איבריהן הפנימיים שהושחתו. האונס היה לרוב קבוצתי והיו אנסים שגם ירו לתוך הנרתיק ובירכיים.

כבנו של כומר-נודד ומטיף, מוקווג'י ביקר לא אחת במזרח קונגו, לפני שהמלחמה הגיעה לאזור וגבתה חיי מיליוני בני אדם. עוד לפני המלחמה רמת השירות הרפואי שקיבלו תושבי האזור היתה עלובה. הוא זועזע ונחרד כשראה סיבוכים כל כך רבים בעת לידות. היולדות ביקשו מאביו שיתפלל לשלומן ואז החליט ללמוד רפואה. נסע לבורונדי ומשם לאוניברסיטת אנז'ה שבצרפת והתמחה בגינקולוגיה ומיילדות. בהמשך התמחה גם בכירורגיה.

ב-1998 ייסד את בית החולים באוהלים - מחלקת יולדות ועוד אוהל לניתוחים. הוא הועיד את המתקן לניתוחים קיסריים כדי לצמצם תמותת יולדות, אך עד מהרה היה צורך להקדיש את הפעילות לטיפול בנפגעות אונס.

Panzi Hospital photo by The Right Livelihood Award Foundation - Wolfgang Schmidt

זמן לא רב לאחר שהופעל, נהרס בית החולים בהתקפת חמושים והיה צורך לבנות הכל מחדש. כעבור שנה, כשאזור מזרח קונגו נשטף בגל אלימות ברוטלית במיוחד כלפי נשים, בהשתתפות מיליציות מקונגו ושכנותיה רואנדה ואוגנדה,

לאוהל בית החולים החלו להגיע נשים שנאנסו. ערומות ומדממות זחלו בשארית כוחותיהן לקבל טיפול, היו בטראומה ונזקקו גם לטיפול פסיכולוגי. היו ביניהן נשים שבעליהן נטשו אותן ושכניהם נמנעו מלהתקרב אליהן ולהציע עזרה. הן נחשבו לדחויות. בין שורדות האונס היו נשים שהגיעו לבית החולים כשמשקל גופן פחות מ-30 ק"ג, עור ועצמות.

ב-2013 שב מגלותו. נשים מקומיות, שהכנסתן פחות מדולר אחד ביום, גייסו תרומות ממכירת פירות וירקות למימון כרטיס הטיסה שלו חזרה לקונגו.

היה זמן שד"ר מוקווג'י עבד 18 שעות ביום כדי לטפל בהן. רק פעם אחת נאלץ להפסיק עבודתו כששרד בקושי נסיון רצח: חמושים התפרצו לביתו, החזיקו בשתי בנותיו כבנות ערובה, שומר ראשו הנאמן נהרג כשנורה בראשו. הוא ברח מקונגו עם משפחתו, הגיע לשבדיה ומשם לבלגיה, שבה מצא מקלט לחודשיים ומחצה.

נשים מקומיות, שהכנסתן פחות מדולר אחד ביום, גייסו תרומות ממכירת פירות וירקות למימון כרטיס הטיסה שלו חזרה לקונגו מגלותו. אלפי אנשים עמדו בצד הדרך לצפות בו, לצלמו בטלפונים ניידים. אופנועים ליוו בצפירות את השיירה. "הנה הוא בא", צעקו לכבודו, "הדוקטור חזר אלינו" הריעו והניפו השלטים: "דוקטור נס"

Denis Mukwege. picture: Stina Berge

כששב, ערכו לו קבלת פנים חגיגית בלתי נשכחת: הוא נסע לבית החולים בשיירה. אלפי אנשים בצד הדרך שכוסתה בענני אבק התרוממו על קצות בהונותיהם לצפות בו, לצלמו בטלפונים ניידים. אופנועים ליוו בצפירות את השיירה. "הנה הוא בא", צעקו לכבודו, "הדוקטור חזר אלינו" הריעו והניפו השלטים: "דוקטורס נס". גברים לבשו חולצות עם ההדפס "סופרמן שלנו". מחלימות ממעשי האונס והתקיפה המינית שרו "הללויה" ורקדו על המיטות. משלחת נשים מאחד האיים באגם קיבו שהעיר שוכנת לגדותיו הביאה מתנות - ראשי כרוב ואננסים, בצל, דלעת ענקית ודלי פחם לבישול. "מעתה נגן עליך", הודיעו מקבלות פניו.

"חיי השתנו מאז שחזרתי", סיפר ל-BBC. "אני מתגורר בבית החולים וסביבי מאבטחים. כמו אסיר", תחת הגנה קבועה של כוח השלום של האו"ם הנמצא ליד מתחם בית החולים.

סוזן סירקין, סמנכ"לית הארגון הבינלאומי "רופאים למען זכויות אדם", אומרת שהוא "מודל של מצוינות. לא מעט אנשים ממש מחקים אותו, הולכים בעקבותיו". המחזאית והסופרת האמריקאית איב אנסלר תיארה אותו כ"כוח רוחני". בבלוג שלה כתבה: "אינני מכירה גבר אחר שהקדיש חייו באופן מלא כדי לשים קץ לאלימות נגד נשים. הוא אדם בלתי רגיל".

כאשר ועדת פרס נובל לשלום הכריזה על הענקת הפרס לד"ר מוקווג'י, פרסם ארגון הרופאים הודעה זאת:

"ספרי ההיסטוריה מתארים תקופות שבהן הרפואה שיתפה פעולה עם זוועות ופשעים כנגד האנושות ואף תרמה מהידע שלה לשכלול שיטות עינויים ופגיעה בבני אדם. אלא שד"ר מוקווג'י, כרופאים ורופאות אחרים, מזכיר את ליבתו של מקצוע הרפואה: חמלה, אנושיות, מחויבות למטופלות ולמטופלים מול אלימות שיטתית ומתוכננת. נדרש לא מעט אומץ לב לעמוד מול ממסד היררכי אלים בחברה מקוטבת. אולם, כשזכותם לבריאות של רבים כל כך נופלת קורבן למדיניות פוגענית, כולנו זקוקים לרופאים שילכו בדרכו של ד"ר מוקווג'י, כאלה שלאחר שיטפלו בנפגעות אונס יבינו שברקע לפגיעה הזאת עומדת שיטה, אלימה, פוגענית, גזענית.

כיום, הודות לתרומות שגייס, יש בבית החולים 416 מיטות, במבנה אבן, 200 מהן מוקדשות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ואונס. בעבר הלא רחוק, 77% מהמטופלות היו קורבנות אונס, ביניהן 34% נאנסו על ידי אזרחים מקומיים. כיום, נפגעות האונס מהוות "רק" 50% מהמטופלות

"ד"ר מוקווג'י עשה בדיוק את זה: טיפל באלפי נשים וגם באלפי פצועים ממלחמת האזרחים בקונגו ויצא בביקורת פומבית כנגד ממשלת ארצו על הימנעותה מהעמדה לדין של מבצעי האונס. במעשיו הוא העניק השראה ואומץ לרופאים ורופאות להמשיך לעמוד לצד מטופלותיהם, גם מעבר לחדרי הניתוח והטיפול הרפואי".

יש לציין כי רק ב-2008 הכיר האו"ם רשמית בכך שאונס בעת סכסוך ועימות בעל אופי פוליטי הוא פשע מלחמה. "תוקפנות מינית", נאמר בהחלטת האו"ם, "נעשתה שיטתית ונרחבת, הגיעה לרמות שיא של ברוטליות. לא נעשה די כדי למנוע מעשים מתועבים אלה וגם לא נעשה מספיק כדי להכיר בהשלכות שלהם על השלום בעולם. אונס הוא מעשה תקיפה כנגד האנושות".

כיום, הודות לתרומות שגייס, יש בבית החולים 416 מיטות, במבנה אבן, 200 מהן מוקדשות לטיפול בנפגעות תקיפה מינית ואונס. בעבר הלא רחוק, 77% מהמטופלות היו קורבנות אונס, ביניהן 34% נאנסו על ידי אזרחים מקומיים. כיום, על פי דוברות בית החולים, נפגעות האונס מהוות "רק" 50% מהמטופלות.

בית החולים מסר עוד שכיום מטופלות בו יותר מ-3,500 נשים בשנה. כבית חולים אזורי מרכזי הוא מעניק שירותי רפואה ל- 400 אלף נפש, רבים מהמטופלים מגיעים גם ממדינות שכנות. 50% מהמטופלים אינם יכולים לשלם בעד הטיפולים בהיותם עניים-מרודים גם על פי קנה המידה האפריקאי.

בית החולים מעסיק 370 רופאים, אחיות ואנשי צוות עזר ועתה יש בו מחלקות לגינקולוגיה ומיילדות, רפואת ילדים, כירורגיה ורפואה פנימית. ב-2012 ארגן בית החולים סקר לסרטן השחלות. ארבעה רופאים הוכשרו במיוחד לביצוע ניתוחי פיסטולה.

ד"ר מוקווג'י עדיין מבצע שני ניתוחים ביום ובשנה האחרונה טיפל ב-2,000 נשים. הוא שם לו מטרה: לנתב נפגעות אונס לכיוון חדש בחייהן ולהכשירן להיות מנהיגות בקהילותיהן. 1,117 נשים כבר עברו את הקורס שיזם תחת הסיסמה "להפוך את הכאב לכוח".

נושאים קשורים:  ד"ר דניס מוקנגר מוקווג'י,  חתן פרס נובל לשלום,  פרס נובל,  קונגו,  Mukwege,  Panzi,  חדשות,  מגזין
תגובות

הידד לאדם שברופא הזה

רופא שראוי לפרס, וראוי לשמש דוגמה במיוחד לדור הצעיר.

רופא שראוי לפרס, וראוי לשמש דוגמה במיוחד לדור הצעיר.